החלטה בתיק ב"ש 7230/04

1.         לפני ערר על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת פרידמן-פלדמן), שניתנה בב"ש 3003/04 (ת"פ 4300/03) ועניינה בקשת העורר לעיין בחומר חקירה.

2.         כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של מעשה מגונה. על-פי הטענה, ביום 9.12.02 ביצע העורר מעשה מגונה במתלוננת, כאשר זו שרתה במג"ב.

העורר הגיש בקשה לעיין בראיות התביעה ובכללן ביומנה של המתלוננת. בדיון שהתקיים ביום 25.4.04 הודיעה באת כוח המשיבה כי היומן הושחת עד כי לא ניתן לקרוא בו ואולם ברשות המתלוננת יומן שבו מצוי שחזור מסוים של היומן הקודם. לגבי יומן זה עמדת המשיבה היתה כי המתלוננת "מוכנה למסור, ואם ירצה חברי - אין לי בעיה להעביר".

לנוכח עמדה זו החליט בית המשפט במועד הנ"ל כי יומן המתלוננת, "או מה שנשאר ממנו ו/או מה ששוחזר ממנו" יועבר לב"כ העורר.

ביום 3.5.04 ביקשה המשיבה כי בית המשפט יעיין מחדש בהחלטתו האמורה, שכן המתלוננת עיינה שוב ביומנה ובהתייעצות עם באת כוח המשיבה ביקשה כי יועברו לידי העורר רק הרישומים המפרטים את האירוע ואת אופן השחתת היומן הראשון. המתלוננת הביעה התנגדות לחשיפת סודותיה ורחשי ליבה לפני זרים, מה גם שחלקים מהיומן אינם נוגעים לפרשה הנידונה. בית המשפט החליט ביום 4.5.03 כי אין מקום לשינוי ההחלטה.

ב"כ העורר, שלא ידע על בקשתה הנ"ל של המשיבה, פנה לבית המשפט וביקש כי יועבר לידיו העתק היומן המלא ולא רק שני דפים שהועברו לו על-ידי באת כוח המשיבה. על בקשה זו רשם בית המשפט כי יום קודם לכן ניתנה ההחלטה הנ"ל. עולה מהאמור כי בית המשפט סבר שבא כוח העורר אכן זכאי לעיין ביומן כולו.

המשיבה לא אמרה נואש ושבה ופנתה לבית המשפט ביום 2.8.04. בבקשה זו התבקש בית המשפט לעיין מחדש בהחלטתו בדבר העברת היומן לידי ב"כ העורר. באת כוח המשיבה הציעה כי בית המשפט יקבל את היומן לעיונו והוא יברור מתוכו אך את החומר הרלוונטי לאירוע נשוא כתב האישום.

ב"כ העורר התנגד לבקשה זו של המשיבה וציין בתגובתו שבכתב כי בנדון כבר ניתנה החלטה, שאף חזרה ונתאשרה ע"י בית המשפט בהחלטות נוספות. לא חל כל שינוי בנסיבות שיצדיק שינוי ההחלטה.

ביום 4.11.04 התייצבו הצדדים לפני בית המשפט ובאותו מעמד החליט בית המשפט כי:

"מעיון בהעתק יומנה של המתלוננת, עולה, כי חלק ממנו רלוונטי לאירוע נשוא כתב האישום וחלק אינו קשור כלל לאירוע זה. לפיכך, חלק מהיומן המתייחס למועדים שעד ליום 17.4.04 יימסר לידי המאשימה, אשר תמציא העתק ממנו לב"כ הנאשם".

בית המשפט לא פרט מדוע הוא סבור שהתרשומת המתייחסת למועדים שלאחר 17.4.04 אינה רלוונטית וגם לא הסביר מדוע נבחר המועד הנ"ל כקו הגבול, אשר כל שנכתב עד אליו נחזה להיות רלוונטי וכל שנכתב לאחר מועד זה אינו רלוונטי.

כאן יודגש כי מדובר ביומן שחלקיו הם שחזור של  מה שנרשם ביומן קודם ובכל מקרה הרישומים נעשו לאחר האירוע המיוחס לעורר בכתב האישום.

3.         בערר חוזר ב"כ העורר על טענותיו לפיהן לא היה מקום לדון מחדש בנושאים שכבר ניתנה לגביהם החלטה סופית. עוד טוען ב"כ העורר כי לא היה מקום שלא להעביר לידיו את מלוא הרישומים מאחר ויש חשיבות לעמוד על אישיותה של המתלוננת וניתן ללמוד מהרישומים השונים על יחסה לגורמים שונים עימם היתה במגע, וכל אלה עשויים לשרת את עניינו של העורר.

במהלך הדיון הגיש עו"ד עטרי לעיון בית המשפט בלבד נימוקים נוספים שאמורים לשמש את בית המשפט כאשר הבקשה נבחנת על ידו (מוצג ע/1).

עו"ד עטרי אף ציין כי "קו פרשת המים" בהחלטת בית משפט השלום (17.4.04) הוצב יום אחד לפני המועד שבו מסרה המתלוננת עדות מוקדמת בבית המשפט. לפיכך, כך נטען, יש רלוונטיות לרישומים שנרשמו לפני ואחרי אותה עדות, כדי לעמוד על רחשי ליבה של המתלוננת ועל מחשבותיה.

4.         באת כוח המשיבה הדגישה את הצורך לשמור על פרטיותה ועל כבודה של המתלוננת, שממילא מוצאת עצמה במצב קשה בו היא אמורה להיחשף ולחשוף פרטים אינטימיים ואישיים שהצנעה יפה להם. באת כוח המשיבה הסבירה כי בתחילה לא היתה המתלוננת מודעת לכך שיומנה יועבר לידי גורמי ההגנה ולכן ניתנה בתחילה הסכמה מלאה להעברת היומן לסנגור. לאחר מכאן חל שינוי בעמדת המתלוננת והיא ביקשה שהרישומים נוגעים שאינם לאירוע יישארו חסויים.

לשאלתי, אישרה באת כוח המשיבה כי לפני בית משפט השלום לא הוצגו טיעונים מפורטים, ולא נעשתה על ידי המשיבה אבחנה בין חלקי היומן שאינם רלוונטיים לדעת המשיבה, לבין עניינים אחרים שהם רלוונטיים, תוך הפניה למראי מקום ביומן. גם לא נעשתה על-ידי באת כוח המשיבה אבחנה בין המועדים השונים של הרישומים ביומן, והקביעה כי רק הרישומים שנעשו עד ליום 17.4.04 הם רלוונטיים, היא פרי החלטת בית המשפט ואינה מבוססת על טיעון של המשיבה.

לצורך מתן החלטה זו, הונחו לפני עותק חלקו של היומן שנמסר לב"כ העורר ועותק של היומן המלא, כפי שהוא מצוי בידי באת-כח המשיבה.

5.         כבר במהלך הדיון שהתקיים בפני התברר, כי על פני הדברים, כולל היומן  רישומים מיום 17.4.04 וממועדים מאוחרים לתאריך זה, שהם רלוונטיים להגנה. כך, למשל, מתייחסת המתלוננת ביומנה לעדותה הצפויה בבית המשפט, ולאחר שהתייצבה להעיד היא מתייחסת גם למתן העדות. כבר מטעם זה כלל לא ברור מדוע בית המשפט בחר בתאריך הנ"ל כנקודת מוצא להחלטתו.